<h1>הרוקח סימן ק"מ</h1>
<h2>דף פ:</h2>
ערובי חצירות כן דינן בעלי בתים שתשמישן בחצר ויש לכל אחד בית פתוח לחצר או כמה בני אדם שדרין בבית אחד וכל אחד ישן בחדרו ומשתמשין בחצר או כמה בתים וחצירות ופתח או חלון בין חצר לחצר ומשתמשין יחד ורצונם לטלטל מבית לבית ומחצר לחצר צריכין לערב יחד וגובין מכל איש קמח ויעשו ככר שלם. או יזכה להם אחד מקמחו על ידי אחר רק שיודיעם ומניחין העירוב בבית אחד שבחצר מאותן החצירות רק שיהיה הבית ד' אמות על ד' אמות ויהיו מותרין לטלטל מבתים לחצירות ומחצר לחצר, ואם החצר של אדם אחד ויש לו בנים בבתים או כמה בני אדם סמוכים על שולחנו ואוכלין לחם אחד אין צריכין לערב. ואם כל בעל הבית עשה ככרו לבדו צריכין להביא כל הלחמים ולהניח בכלי אחד ואם הניחו בכלי אחד ומלאו הכלי יניח המותר בכלי אחר רק שיהיו בבית אחד כדאי' בערובין (דף מ"ט) ובבית שמניח העירוב אין צריך ליתן פת וצריכי' לערב בחול, וכשמניח העירוב, מברך בא"י אלהינו מ"ה אקב"ו על מצות עירוב, ואומר כך, בדא יהא שרי לנא לאפוקי ולעיולי מבתים לחצירות ומחצירות לבתים ומבית לבית כל השבתות שבשנה זו או כל זמן שערוב זה בעין. בין ערובי חצירות ובין שתופי מבואות לא יהיה פחות מגרוגרות לכ"א ואחד. ואם הם יותר מי"ח בע"ב צריכין ב' סעודות אם נתמעט אפילו נשאר כל שהו כשר. אך עירובי תחומין לא יהיה פחות מי' תאינים.
